שעה שבע וחצי בבקר, טלפון לרני מבהיר לנו שיש שנוי בתוכניות, והורה לנו ,אלון ולי, להגיע לסטף לקפה ראשון של הבקר. רני שמר על חשאיות ולא הסכים לחשוף את זהות האנשים שאיתו. באוויר עפו כמה רעיונות, "עופר, דני, תומר? אל מול הנוף המקסים שנשקף מהמרפסת חיכו לנו רני, דני וירון עם הקפה הראשון. אחרי שדסקסנו את המחשבות על מה שעברנו באותו מקום בפעם שעברה, ארזנו את עצמנו ברגליים מעט כבדות ונסענו לעבר תחילת המסלול, ליד אבן ספיר. חצי שעה של הליכה הספיקה לנו בכדי להחליט על עצירה ראשונה קצת אחרי חניון עין תמר, על השולחן הונחו אחר כבוד מיני תקרובת ואלון הכין קפה. ירון שלף את השוס של הלג, מסטיקים מלוס גאטוס! ששבים לפחות שורה בבלוג. ככה ישבנו כחצי שעה, עד שאלון הזכיר לנו את השביל. קמנו והמשכנו ללכת. הנופים היו מדהימים, המשכנו להתקדם בתוך חורש ירוק ככה בקצב נינוח מזג האוויר עדיין היה בצד שלנו ולא הציק יתר על המידה, אם כי התחלנו להרגיש בחומה של השמש של אמצע יולי שם פגשנו קבוצה של נערים מסוסיא שבמקום אמגזית פשוט סחבו מיכל גז שלם על הגב, חשבנו שאלון יכול להתאמץ קצת יותר בפעם הבאה (בתור אחראי פק"ל קפה J) המשכנו לאיטנו על השביל, עברנו את עין עוזי ומיד אחריו את עין עמינדב ואחרי זמן מה הגענו לירידה תלולה מאוד שבסופה עמק נחל רפאים. חוצים את הנחל על גשר אירי ובמנהרה מתחת מחת למסילת הרכבת השביל מטפס משם במעלה נחל קובי בעליה ארוכה בתוך שלל עצי חורש טבעי. באמצע הדרך עצרנו להחזיר את נשימתנו בצילו של קטלב. הקטלב מצידו העלה בנו זיכרונות אודות האגדות על מוצא שמו (קטל אב) ועל האגדות על איך קיבל את צבעו האדום, והסבה שניתן למצוא אותו בשני השלישים העליונים של הנחל (האגדה על היונה) אבל לא נטריד אתכם בזוטות, אתם מוזמנים לקרוא על כך בזמנכם החופשי. המשכנו בירידה קלה ולאחר כקילומטר הצלחנו לאבד את השביל מסתבר שתושביו של האזור משחקים משחק חדש, ברבר את המטייל ומסובבים את אבני הסימון של השביל. חזרנו חצי קילומטר אחורה ומצאנו את השביל, לא לזמן רב, הפעם לא ממש מצאנו את השביל חזרה ובין השביל הכחול והשחור פרצנו לנו שביל חדש, ישראלצי'ק! ירון בכלל הציע שנשים אזימוט על הכביש אבל הבהרנו שאנחנו לא כאלו, לא נכנעים בקלות, ונכנענו. עוד עצירה אחת בצילו עץ גדול ורחב לשתות מים ולברוח קצת מהחום והמשכנו בדרכנו לחרבת דורבן. הדרך כמובן בעליה "מתונה" אבל לא ארוכה. מכאן כבר הרחנו את סופו של המסלול. אבל השביל עוד לא אמר את המילה האחרונה אחרי הליכה בשביל עפר סיימנו כהרגלנו בקודש במגמת עלייה לחרבת חנות. שם סיימנו את המסלול להיום החברה מתחנת המוניות בבית שמש לא ממש שמחו להגיע כדי לאסוף את המשוגעים מחנות. מה עוד שלא נדחסנו למונית סטנדרטית, ודני כמעט עצר לנו מונית בכוון הלא נכון של הדרך. סיימנו את היום כהרגלנו עייפים ורעבים