תפריט
אנחנו ממשיכים בהליכת הלילה שלנו, עוד לג בליל קיץ לאורך קו החוף. בסוף הלילה הזה אנחנו אמורים להיפרד מים תיכון.על הצוק, בין החלק הצפוני של שמורת חוף השרון ובין הבתים של הראשונים של געש, יש בית קפה ארעי עם מחצלות פרוסות על הגבעה וכורסאות ישנות, שם יצאנו מקו המים בסיום הלג הקודם, ושם קבענו את תחילת הקטע הנוכחי. אבי ואני לבד שם, מנגבים אספרסו כפול עד שרני יבוא. למרות חום הקיץ יש בלילה אויר נעים על הצוק, אפילו קצת קר. רני מגיע ומזמין הפוך, הסאטלה הזו לפני שמתחילים לנוע, עולה לנו בסוף ביוקר, אבל היא גם מרגעי הכיף של שבילי, מעין הכנת כלים לפני המסע. התיאור כאן של שבילי לא ברור, עוד כשסיימנו את הקודם לא היינו בטוחים איך ממשיכים. היו לרשותינו מקורות המידע הבאים: ספר שבילי – לא היה ברור; גלישה באינטרנט מהנייד של רני – לא הביאה תוצאות ; והמוכר בקפה שאמר: "שמה". אפילו טלפון לילי לסיגל לא הואיל. בקיצור כלום לבנות עליו. החלטנו לשוב לדרך הישנה והבטוחה – חזרה לנקודת הסיום האחרונה. ירדנו בשביל החולי המסתלסל חזרה לחוף, שלט סיום לג שבילי בסימון שבילים שבילי חיכו לנו שם והנה אנחנו ממשיכים. במילים אחרות גם שם שבילי "תופר" את החוף לאורך קו המים עד תל-ברוך. רני ואני עם סנדלים, אלה הוכיחו עצמם בלגים הקודמים על החוף, היינו יכולים לעשות פרסומת לסנדלי שורש. מעלינו שמורת חוף השרון, מקום מאד נחמד לטייל בו עם הילדים שלא חם, בשבת בבוקר מוקדם או לקראת שקיעה. הרבה לא מכירים למרות שממש קרוב לבית. מרחוק מרצדים אורות על החוף. מה זה כבר יכול להיות? אין כלום באיזור הזה, עוד מסיבת חוף? אביב בכלל איננו. מתגלה בחור צעיר ונחוש, מתרוצץ בין פנסים סיניים בלי שום סדר נראה לעין. מקרוב רואים שחלק כבר שרופים ואחרים עדיין כלל לא דולקים. הנחוש נראה קצת לחוץ, אבל עדיין נחוש. מסתבר שהחברה שלו למעלה על הצוק, והוא מנסה להדליק "התנשאי לי" מפנסים סיניים. התבוננות קצרה מבהירה מעל לכל ספק – ללא התערבות זריזה הם יזקנו לפני שיגיע ל"למד". שבילי נכנס לפעולה – תוך דקות דלקה שם הצעת נישואין לתפארת מדינת ישראל. מעניין אם הבלתי נראית בחושך למעלה על הצוק רואה משהוא, שלא לדבר על מה היתה תשובתה. כך הוא כך – הנחוש אסיר תודה, ואנחנו כך נראה מודים לו עוד יותר, הוא הרי עזר לנו לממש את שבילי. אנחנו ממשיכים לעבר החשיכה בחזה נפוח והדרת חשיבות עצמית כי לפחות פתחנו במו ידינו צנצנת זיתים שהאישה לא הצליחה. בדרך אנחנו עוברים מתחת לארסוף, סוגיה חברתית מעניינת בפני עצמה. עוד קצת הלאה וחוצים את חוף סדנא עלי, הזכור מילדותינו. המון שנים לא הייתי כאן והנה שבילי מימש לי גם את זה. זה מזכיר לי שגם הילדים עדיין לא היו שם. עדיין עומדים שם בית הצדפים והפסלים החצובים בכורכר. הנה רואים את האורות של בתי המלון בהרצליה, המסעדות ושוברי הגלים. אנחנו מתקרבים ל"חצר האחורנית" שלנו – הנה מנדרין, חוף הצוק וכמובן חוף תל-ברוך, החוף ששימש אותנו פעמים כה רבות בעבר. עכשיו יש שם כבר טיילת נחמדה מחוף תל-ברוך ו"כחול" לשעבר ועד רידינג, מדרכה סלולה ומוארת, מאד נוחה לטיול רגלי או באופניים. אבל שבילי חותך משם מזרחה. מהכניסה הצפונית לחוף תל ברוך על שפת מגרש החניה שבילי יוצא לרחוב אשכול, ומשם ממשיך לכיוון הירקון והנמל. אבל, אנחנו סיימנו להיום, עוזבים את שבילי ועולים לבית ברעם-טלי-לוי.
