שביל ישראל – מעין הוד למאיר שפיה

יש מקומות לאורך הדרך ששבילי לא עובר בהן כמו רמת הגולן או הגלבוע, אבל כנראה יש גבול לזיגזוג, גם ככה השביל כפול מאורכה של ישראל לערך. הכרמל מקבל תשומת לב מלאה – הוא לא עוזב אותנו ואנחנו לא עוזבים אותו. מעין הוד אנחנו עוזבים בדרכנו לחורבות מזר – יש לנו חולשה לחורבות, נראה שבכל מקום כזה אלון מייד צריך לפתוח את ערכת הקפה שלו ולפנק אותנו בקפה טחון דק דק עם ריח חזק וטעם נהדר. דני ממשיך איתנו במסע כשעופר סימן לעצמו ולנו שיצטרף אלינו באזורים קצת יותר מעניינים – איפשהו באזור הרי ירושלים כי השאר (לטענתו) ובעיקר מישור החוף, די משעממים. סבבה – נתקשר בסטף (-: בכיוון מערב אנחנו רואים את עתלית כשאנחנו נכנסים לשמורת נחל מערות. אם בלג הקודם דובר על שרידי התיישבות אדם מלפני 10,000 שנה, אז בשמורה זו נתגלו שרידי התיישבות מלפני 250-500 אלף שנה – התקופה הקדומה ביותר של מה שנקרא אדם, סוג של יצור לא מי יודע מה סימפטי, מהלך על 2. משם דרך כרם זיתים השביל מעלה אותנו למצפה עופר שממנו ניתן לקבל תמונה מרחבית טובה מאוד. יורדים מהמצפה דרך יער יהדות אוסרליה שלכבודם נטעו איקליפטוסים בין עצי האורן- לא משהו, אך הדרך משתפרת כשהנוף הופך לסבך של חורש טבעי בין כרם מהר"ל לישוב עופר. מסתבר שהיערנים הישראלים הגיעו למסקנה שרצוי לטעת עצים הקיימים בחורש הטבעי הארץ ישראלי ופחות עצי מחת, כיוון שהם פחות נתונים להתלקחות והתאוששותם לאחר שריפה, מהירה יותר. הטיול בחורש הטבעי קסום עד שאנו מגיעים לשביל כורכר, רחב ידיים יחסית שמוביל אותנו עד לישוב מאיר שפיה הידוע בזכות כפר הנוער שלו והמחצבה הגדולה הסמוכה אליו. ועכשיו ציטוט קטן ויקיפדיה: "מאיר שְפֵיָ‏ה הוא כפר נוער ליד זיכרון יעקב בצדה הצפוני של דרך ואדי מילק. היישוב הוקם בשנת 1891 כמושבת בת של זיכרון יעקב הקרובה, בשם "מאיר שפיה", על שם מאיר (אנשל) רוטשילד, סבו של הברון רוטשילד ואבי בית הרוטשילדים, ושפיה – בעקבות השם הערבי של המקום. בשנת 1887 רכשו פקידי הברון מסלים ח'ורי, אחד העשירים מערביי חיפה, שטח של 8,500 דונם. על שטח זה תכננו להקים את היישוב. שנה לאחר תחילת עבוד המקום, הגיעו בשנת 1889, עשרה צעירים מזיכרון יעקב והתיישבו בבית הבעלים הקודם, ליד כפר אריסים בשם שוֵויה. בשנת 1891 הושלמה בניית הבתים הראשונים. הבתים אוכלסו בחלוצים מחו"ל ובבוגרי בית ספר חקלאי של בזיכרון יעקב." ונחזור אלינו – עצרנו ביציאה ממאיר שפיה על כביש ואדי מילק – הפעם בלי מסעדה או פאב לסיום אבל היה טוב, מאוד!