שביל ישראל – מהר עמשא לערד

סוף נובמבר, יום שבת שטופת שמש ושמים מלאים בתכלת שוויצרי….
והפעם לא השכמנו מוקדם. נפגשנו בקיבוץ הר עמשא לארוחת בוקר מאוחרת.
רני דיגם בסיר ג'חנון, ביצים ואפילו סחוג ורסק. אלון דיגם בקפה. אז שמחים וטובי לב יצאנו לדרך. אלון, אבי, רני, תומר, אלי, דני, ונעם החבר עם כלבתו סוטי.
הפעם שבילי חזר למתכונת דו-יומית מאז הצפון הרחוק. יוצאים מהקיבוץ לשביל כורכר רחב כפיים כשתומר ואבי פותחים מבערים, וכך כולנו מתחילים "לרחף". אלי מתריע מדי פעם שלא רואים את סימון שבילי. אחרי שלושה וחצי ק"מ הגענו למצפה – שהיה מקסים, אבל לא על השביל.
רני פתח מפה, אבי פתח את הספר והחלטנו לשבור לכיוון השביל בדרך לא מסומנת. ירדנו גבעות שהובילו למחצבה מרשימה שנוגסת בהר ומסדרת אותו בערימות ענק ממוינות [בדיחות סרקסטיות על פיצוץ בהר שאולי קרב]. הירידה דרך סלעי ענק, בדרך – לא דרך, אתגרה והעצימה את החוויה. תומר זרח מה-Extreme באוויר. המחצבה הייתה ציון דרך טוב לחזרה לשביל. משם לכיוון תל ערד כשערד מתחילה להציץ כתמונה רחוקה. עצרנו למנוחת ערביים בתוך ערוץ שיטפון [יבש בינתיים]. הוצאנו הכריכים וירקות מבושלים ודני הקריא סיפור ילדים ["אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים"]. ומשם בדרך גבעות ומרחבים פתוחים, פה ושם רואים מגורי בדואיים [ איפה האהלים?]. עשתה חיים ושיחקה בתופסת עם ציפורים ועמדה בגבורה מול כלב בדואי שחשף שיניים. בתל ערד עשינו קצת מעל חצי דרך וכששעות החושך מתחילות לאיים, אבי פתח את המצערת והתווה קצב. בין שדות חיטה צעירה למטעים של שקדים זיתים ועורבים שחורים. נתנו גז בקצב ממוצע מדוד [תודות לאבי טכנולוגיה] של 5-6 ק"מ בשעה. עם השקיעה עצרנו בפאתי הפארק למילוי אנרגיה. משם המשכנו בתוך הואדיות וכשהגענו לאזור האכלת בקר שנקרא מאותו יום "צומת השוקת"… שם שוב שבילי אבד. אך הילת האור של ערד, לא אפשרה לנו לפספס את הכיוון.  מתוך ואדיות וגבעות מתונות נכנסנו כמנצחים העירה. התיישבנו לכמה דקות לשחרור וקליטת היציאה מהטבע לציביליזציה… חצינו את העיר לכיוון המרכז, ומשם אספה אותנו נורית המלאכית לצימר שלה, שהוזמן מראש.
אלי ודני השתפצרו על מקלחת. אבי רצה, אבל לא הייתה חולצה… סיימנו את הערב במקום שווה בשם מוזה. אוכל טעים ובשפע [מרק גולש מומלץ]. האווירה הייתה קסומה. יואל המלאך של נורית, הקפיץ את אלי, אבי ותומר למרכז קניות, ואת אלון , רני, דני, נעם וסוטי להר עמשא ומשם נפרדנו מאלון ורני שחזרו לערד להמשך המסע, ואנו הביתה שמחים וטובי לב.
אחר שדני ונעם עלו צפונה, התקלחנו, צפינו באח הגדול, כוס תה ונשפכנו למיטות, אחרי הכל, גמענו היום 24 ק"מ עם כל הזיגזוגים … המלצה ללינה בערד: הצימר של נורית ויואל לביא: 08-9954791