שביל ישראל – מערד לבאר אפעה

יום ראשון, המערכת: חינוך, ספרות, תנ"ך, עברת, חנ"ג, אנגלית אנגלית – זה מה שתומר "הפסיד".

היום אנחנו חמישה: אלון, אבי, אלי, תומר ואני (רני), השקמנו סביב 6:30, עדיין קר בשעות האלו, מתארגנים על סנדביצ'ים, פירות וירקות לדרך.
שותים קפה עם יואל (בעלה של נורית), הזוג בני 65 לערך, 4 ילדים שפזורים במדינה מזיכרון יעקב בצפון, ירושלים במזרח, מושב באזור קריית מלאכי ועוד איזה סטודנט שמתמחה בביולוגיה ימית בין אילת לבאר שבע. יואל מדריך תיירים בעל ידע נרחב והכרות מעמיקה עם ארץ ישראל וההיסטוריה שלה. חלק מההיסטוריה מונחת בגינה הקטנה של הצימר – מכתש ועלי עתיקים, עמוד מיוחד שנמצא בד"כ בקדמת מזבח ועוד מציאות..

7:45 אנחנו מחנים את הרכבים ליד הקניון בערד, מזהים את הסימון של שבילי ויוצאים לדרך.
חוצים את ערד ויוצאים לערוץ שיורד לאורך כביש 31 שמוביל לים המלח. בתחילת הערוץ פוגשים שני שביליסטים שכבר חודש במסע מצפון לדרום, משוחררים מהסטילים ולוקחים את הזמן בקצב הנכון.
אנחנו יורדים מערד שבגובה 600 מ' דרך נחל יעלים לגובה 100 מ' לערך, השביל עושה פניה חדה ימינה עם המפגש בכביש 258 (פריקלאס) לזינוק בעליה לראש זוהר.

כל מה שירדנו בארבעה וחצי ק"מ עכשיו עולים בק"מ אחד תלול אין אוויר. משם השביל ממשיך בטיפוס יותר עדין להר קינה – ערד כבר נמצאת מתחתינו. בדואים מכל צד, טרקטור עובר בסמוך לנו עם ילד בן 8 וילד בן 11 לערך (תירגעו- בן ה- 11 נהג – מה השתגעתם לחשוב שבן 8 ינהג??). מהר קינה יורדים לנחל כנפן- כאן אנחנו מקבלים כמה תובנות:
1. הרגליים והגוף שלנו זוכרים שזהו היום השני להליכה, וכל דבר שמציק (אבן בנעל, שפשוף, שלפוחית וכו')- מציק הרבה יותר ביום השני.
2. הליכה בנחל על חלוקי נחל ואבנים חדות אחרות (לא בשביל) היא איטית, דורשת ריכוז ומעייפת. יש חלקים בנחל הזה שהם פשוט מדהימים – אפשר לחשוב שכמות המים שחוצבת כאן בסלע היא עצומה לנוכח נתיב קסום החצוב בסלע. אנחנו תופסים פינה באחד העיקולים של הנחל, קפה טוב שאלון מכין לנו, הפתעות שנקנו אתמול בסופר בערד ומוציאים שלל אבנים שזזות מצד לצד בנעל – איזו הקלה! עוד שעה של הליכה, ערוץ נחל כנפן הולך ומרחב, מתמזג עם נחל קינה וכשהוא פוגש עץ שיטה יפה הוא מתמזג עם נחל חימר. ערוץ הנחל רחב מאוד אך ניתן לראות שכשיש פה שיטפונות, ערוץ זה מתמלא במים שאינם נספגים באדמת הלס. נעשה קריר, החלטנו לעצור, לשתות תה חם ולנסות לתפוס ולתאם עם נהג ההסעה שלנו – יואל. אין קליטה )-:
התה היה נהדר, כולנו כבר עם חולצות ארוכות – לעונה הזאת מאוד מומלץ ללכת עם ארוך או לקחת בתיק בגדים חמים. הטמפרטורות במדבר משתנות במהירות ובין שעה 14:00 ל-17:00 יש צניחה חופשית במעלות. אחרי 20 דקות של הליכה נוספת, אנחנו חולפים על פני מחצבה ועולים סוף-סוף על שביל – איזו הרגשה נהדרת ללכת קדימה מבלי להסתכל על מה אתה דורך, להסתכל אל האופק… אנחנו תופסים את יואל ומזמינים אותו למפגש בבאר אפעה בחציית כביש 258. אנחנו מגיעים לנקודה 5 דק' לפני יואל. בדרכנו לערד, המיניבוס של יואל נשפך ועושה פשלות לנהגו הגאה, הקצב מזכיר לי את האוטובוסים שהיו עולים לירושלים לפני 35 שנה, אבל לבסוף, הגענו למחוז חפצנו – ערד. נפרדנו מיואל ומעוד 24 ק"מ נוספים על שבילי – עייפים ומרוצים ואני גאה בתומר שנרדם לי באוטו, על היכולת שלו לשאת בעומס ובקושי של המסע הזה ושמח שיש לנו מידי פעם חוויה משותפת מדליקה ומיוחדת.