שביל ישראל – מעוספיא לעין הוד

אנחנו ביום חורפי של חודש פברואר. ראש כרמל, דני מצטרף לשלישייה, שש בבוקר, שלוש מעלות (היום הכי קר שהיה לנו בשנה) אך ברור שטיילים מדופלמים שכמונו יצטיידו מבעוד יום עם חליפות גשם איכותיות מדוגמות וכחולות. היינו בטוחים שחליפות אלו ישמשו אותנו גם לשנה הבאה. עם כל פלוץ מזדמן עף שרוול, כל כיפוף ונפער לו חור, אבל, את שלהן הן עשו וסייעו לנו מאוד כשבמחצית הראשונה של היום ירד גשם ולאחר מכן, למזלנו הגשם פסק באיזה שלב. אם משהו מצועדי שביל ישראל פוגש רגל של חליפה – נא לפנות לאבי. אנחנו עוברים ליד קיבוץ בית אורן ולא רחוק מיערות הכרמל, עם כל הכבוד, אנחנו פה יותר בטוב. פורסים שמיכה על מרבד ירוק נוצץ ורטוב של עשביה על רכס הכרמל. חודש פברואר הוא יום הולדת של רני ואלון, וזו יום הולדת ראשונה שלנו על שבילי. ב- 11 בבוקר פרקנו בקבוק יין אדום, מזל שגם דני היה ואפשר היה לפרק ל-4. מאותו רגע, שבילי פשוט זרם חלום, אין כמו לחגוג יום הולדת על שבילי – רק אנחנו, גשם, נוף הכרמל פר עם ביצים של שור ובקבוק יין אדום. נראה שדני עושה book לפר בשלל פוזות- דני, רוצה לדבר על זה??  בחודש פברואר, השקדיות פורחות לכבודינו, עדיין פוגשים רקפות ביישניות והנה כבר מבצבצות כלניות ראשונות. המשכנו בדרכנו ודני בחר להצטלם בתוך אמבטיה נטושה בתוך שדה של חוביזות (אפשר להכין מהן אחלה חביתת ירק). שביל ישראל עובר במערות ישח, העצים מתחלפים לאורנים ומלנו כבר רואים את הים. תפסנו לנו איזה חירבה נחמד לשבת ולנוח לידו, ולאחר התאוששות, החלטנו להמשיך ואיך שקמנו הרגשנו שהאדמה רועדת תחת רגלינו. מאוחר יותר שמענו שהיה רעש אדמה רציני. אנחנו יורדים מהרכס לחניון אורן כמובן בכדי לגלות ש- 159 מדרגות חצובות באבן מובילות אותנו בטיפוס בשביל הירוק למערת אצבע, בקצה ספסל אבן בכדי להסדיר את הנשימה. אין לי איזה נביא להביא מתקופת התנ"ך, אבל באופן כללי באזור הזה של מערות הכרמל נתגלו שרידי התיישבות קדומה מלפני יותר מ- 10,000 שנה! עוד קצת הליכה והפעם השביל האדום מוביל אותנו לעבר כפר האומנים בעין הוד. הגענו לעין הוד וכמסורת ישראל, נכנסנו לאיזה פאב – בירות, שנדי והפוך אחד בבקשה, והופ נגמר לו עוד לג מדהים.