תפריט
שביל ישראל – ממצפה מודיעים ללטרון
19.3.2009 אנחנו נפגשים בשעת בוקר למסלול קצר וקל יחסית של 17 ק"מ, בחניה מספר רוכבי אופני שטח מורעלים… השביל לימד אותנו שאחד הפרמטרים החשובים בקביעת דרגת הקושי הוא מזג האוויר, ולא היה מזג אוויר בהזמנה – יום אביבי נעים שלא דורש סחיבת מים מיותרת, 3 ליטר לאדם הספיקו הפעם ולאבי עוד נשאר עודף. הייתי בטוח שלמקום אליו הגענו קוראים מצפה מודיעין, הוא גם על הכביש למודיעין, אך שמו בישראל מצפה מודיעים. מגדל התצפית במצפה מודיעים מסמל את נס המרד החשמונאי, והוא עוצב בדמות לפיד, אז היו מודיעים זו לזה בשורות באמצעות מדורות.
הליכה נעימה ביער בן- שמן שעציו הראשונים נטעו בשנה בה סבי נולד בירושלים, 1905. מרבית העצים נכרתו ע"י התורכים תחילה ובהמשך הבריטים שהיו זקוקים לעצים ולפחם להנעת הרכבות. אנדרטה לזכרם של שלושה מפקדי הגנה שעלו עם רכבם על מוקש ונהרגו, מסמלת את סיום קטע היער ואת היציאה לאדמת הטרשים. מזגזגים מחרבה לחרבה ונוחתים על חרבת ענבה הצופה לנחל ענבה. ממש בימים אלו התודעה שלנו לשם ענבה עולה כיוון שנפתח מחלף חדש החוצה את כביש 1 ו-6 הנקרא מחלף ענבה (ראשון לציון- מודיעין) ואנחנו חוצים למטה בתוך עבודות הסלילה והחציבה. ממשיכים הלאה לכיוון שעלבים, חוצים חורשה ויורדים אט אט לנוף המוריק של עמק איילון, חוצים בגשר העובר מתחת לכביש מספר 1 וממשיכים על דרך עפר לאורך הכביש ממזרח אלינו והשדות שממערב לנו. רואים את משטרת לטרון ממרחק 2 ק"מ ואת טנק השרמן מקובע על גג המבנה. וזה המקום לספר קצת על משטרת לטרון:
בעקבות המרד הערבי הגדול בשנים 1936-1939, שלטון המנדט הבריטי בנה במרחק קצר ממנזר השתקנים בלטרון תחנת משטרה, ששלטה על הדרך מתל אביב לירושלים. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הקימו הבריטים מחנה מעצר בלטרון. תחילה שיכנו בו שבויים איטלקים שנפלו בשבי לאחר התקפת הבריטים בקירנאיקה. כעבור זמן קצר הורחב המחנה וכלל מעצר גם של ערבים חברי הכנופיות מאנשי המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני וכן עצורי המחתרות היהודיות. בדצמבר 1942 הועברו ללטרון עצירי לח"י שהיו קודם במחנה המעצר מזרעה (מזרע) ליד עכו. ב-31 באוקטובר 1943 ברחו 20 עצורי לח"י דרך מנהרה באורך 76 מטר שנחפרה במשך תשעה חדשים. בריחה זו הזרימה דם חדש לתנועת הלח"י שהייתה אז בשפל. מעניין מאיפה לקח החמס בעזה וברפיח את רעיון המנהרות… בזכות "אהבתם" הגדולה של הבריטים לישוב היהודי, מנהיגים רבים היו כלואים בלטרון: ב- 1946 (השבת השחורה) נעצרו 60 ממנהיגי התנועה הציונית והסוכנות היהודית ונכלאו בלטרון, בניהם דוד רמז ומשה שרת. בהמשך עצרו את ראש עירית תל אביב ישראל רוקח וראשי מועצות רמת גן ונתניה-אברהם קריניצי ועובד בן עמי. אחרי עזיבת הבריטים בליל ה-14 במאי 1948, תפס הלגיון הירדני את השטח שבין לטרון לשער הגיא וחסם את הדרך לירושלים. חשיבותה של לטרון הייתה מכרעת בלחימה על ירושלים. דוד בן-גוריון טען במילים הבאות: "אין לטרון – אין כביש (לירושלים), אין כביש – אין ירושלים, אין ירושלים – אין מדינה".ומכאן החשיבות המכרעת, שייחס בן-גוריון לכיבוש לטרון. מבצע אחר מבצע – "בן נון א', בן נון ב', מבצע יורם, מבצע דני, מאות הרוגים, מאות פצועים, המלחמה נגמרה ולטרון לא נפלה. מהדים. לטרון ו-3 כפרים צמודים לה נשארו מובלעת בשליטה ירדנית עד מלחמת 67 אז גורשו יושבי כפרים אלו. בשנת 1982 הוקם בלטרון מוזיאון ואתר הנצחה של חיל השריון הישראלי בשם "יד לשריון".
חצינו את המשטרה ונכנסנו לחורשה ממנה בקעו קולות DJ המפעיל ומרקיד את החברה – נראה שתנאי השירות של החיילים היום, בכלל לא רעים. חוצים כביש מסוכן ועולים בשביל עובר בין שיחי רוזמרין, עצי זית ומסביב גפנים. מנזר גבירתנו של המכאובים, הידוע יותר בשם מנזר השתקנים, הוקם לראשונה בשנת 1890 בידי נזירים המשתייכים למסדר הטראפיסטי. במנזר יש יקב ולא פחות חשוב חנות למבקרים. אחרי סיבוב בתוכו אבי ואלון רוכשים שמן זית סמיך ועל הספסלים בחניות אנו עושים טבילה שמ"ז ראשונה לעגבניות השרי ולפרוסות הלחם שנותרו מהדרך. הוחלט שזה אחד השמ"זים הטובים שטעמנו לאחרונה ושבעתיד ירכשו עוד. להתראות בלג הבא…
