שביל ישראל – ממצד תמר למעלה עלי

איזה הבדל. אם היום הקודם היה משעמם מבחינת נוף, היום הזה מפצה. עוזי האלוף מקפיץ אותנו כשירון שוכב כחמישי מאחור, יורדים על כביש 25 ומייד מתחילים לטפס, ככה זה, הבנו שהיום הזה לא כל כך מפנק..
אני מורח עלי קרם הגנה ומסתבר שהוא לא עשה לי טוב, הפרצוף נעשה אדום כמו עגבניה ועגלי זיעה ניגרים ממצחי למרות שהשביל לא כל כך תובעני.. ממשיכים בטיפוס להר חצרה ומסתבר שהרומאים האלה והנבטים אחריהם בנו לא מעט מצדים לשמירה על הדרכים העתיקות שהובילו סחורות בדרך לאימפריות באירופה.
עם תום העליות  פוגשים שני רוכבי אופני הרים על שפת המכתש הקטן – הם בדרכם למטה ואנחנו בדרכנו למנוחה הראשונה. הנוף יפיפה, לידנו מעלה/מורד חצרה דרכו אנו עומדים להתגלגל אל תוך המכתש, מלמלה רואים את כל המכתש. המכתש הקטן (בשמו המדויק: מכתש חֲצֵרָ‏ה) הוא מכתש אירוזי, השלישי בגודלו מבין חמשת מכתשי הנגב וחצי האי סיני, אורכו 8 ק"מ, רוחבו 6 ק"מ ועומקו 400 מטר. אז יצאנו לדרך וירדנו את 400 המטר האלו, הגענו לאזור עם חולות צבעוניים המעידים על המחצבים השונים המצויים כאן והמשכנו עד תחנת השאיבה (כרגיל) של מקורות היושבת על נחל חצרה בדרכו החוצה מן המכתש. כאן השביל עושה 90 לימין והולך לאורכו של נחל חצרה, פוגשים מטיילים, כולל זוג עם תינוק המשוטטים בנחת בנחל.  והנה מעלה עלי ניצב מולנו כקיר טיפוס מאיים. מלמטה לא ברור איך מטפסים את זה אבל לאט לאט עם התנשפויות (לא מעט) אנו גומעים מטר אחרי מטר בעיקר לגובה. ולבסוף – כרגיל מנוחה הצועדים עם סיפוק ולב פועם נרגעים ומתקשרים לעוזי. ועוזי מגיע, הרבה יותר קרוב מאיפה שרצינו לפגוש אותו על כביש 227. עוזי שם את הרכב על ניוטרל במורד השביל, והולך לצידנו על השביל עד שאנחנו מגיעים למפגש עם הכביש.
היה יום סבבה. עוזי הפתעה טובה וכנראה עוד נעזר בו בהמשך..