שביל ישראל – מלטרון ליער קדושים

11.5.2009, פסח מאחורינו, מנצלים את סוף האביב, יום נעים במיוחד למרות שלפני מספר ימים היה חמסין וכך יהיה בעוד מספר ימים – מזל שלנו.. מסלול של כ- 20 ק"מ, והיה ברור לנו שהפיקניק של הליכה קלילה הולך להשתנות ככל שאנו שואפים למרגלות ולטיפוס בהרי ירושלים. אני מרגיש חייב לשתף אתכם באחד מהדיונים הנוקבים שהיה לנו כשהחלנו לחוש את אוויר ההרים, שמנו לב ששביל ישראל, עובר בלא מעט חורים, כולל ג'יסר א-זרקה (יסלחו לי הג'יסראים) אבל בירושלים (בעת כתיבת הבלוג הזה – בירת ישראל…) השביל עושה טובה, גונח ומגרד את תחום השיפוט. טוב לא ביקשנו שיחצה את מורדוך/ אזורה/ מעורב ירושלמי בחצות או בסימה במחנה יהודה (למרות שזה רעיון בכלל לא רע) אבל טעימה קטנה של הבירה. אני מבטיח לכם שאם זה היה שביל ירדן (של הירדנים), והיתה להם האפשרות, השביל היה חוצה באם-אמא שלו את מרכז העיר והמקומות הקדושים. אבל אנחנו, אפילו לבירה שלנו אין כבוד ועושים לה בקושי טובה. תכננו מעשה רדיקלי – כל אחד מאיתנו פחית צבע – כתום, כחול לבן, ואנחנו פורצים דרך חדשה. האזור שהכי נראה לנו ראוי הוא לעלות מצובה ליד ושם, לחתוך לעין כרם ומשם לחזור לשביל באזור אבן ספיר. לאחר בירור קצר עם שרת המשפטים שלנו, נאמר לנו שזו עבירה פלילית וכדאי לנו לשקול מחאה בדרך אחרת. נראה לנו שאם נבצע משאל באחד מאתרי האינטרנט וואלה/YNET או מה שהולך היום, סמן את התשובה הנכונה: א. שביל ישראל חוצה את משהד. ב. שביל ישראל עובר דרך ירושלים. ולאחר מכן היינו חושפים את האמת העגומה. אני מוצא במה צנועה זו של הבלוג שלנו, לשאול את השאלה המביכה הזאת המופנית לחברי ועד השבילים שלמיטב ידיעתי דני גספר חבר בה וכן אורי דביר מהוגי ויוזמי סימון שביל ישראל. תכלס – לא מאוחר לשנות ואנו נשמח לסייע בשינוי הזה.                     OK – פרקתי את זה מעלי. אתם מוזמנים להגיב בבלוג ולהביע דעתכם.

הקפנו את מנזר השתקנים בלטרון ועברנו דרך שרידי המבצר מהתקופה הצלבנית שלימים המוסלמים הרסו. נראה לי שלפחות ב-3000 שנה האחרונות היה אחלה להיות ארכיאולוג – שולט זמני בונה משהו, הכובש מחריב, שולט חדש וזמני בונה משהו, הכובש מחריב, שולט זמני ביותר בונה משהו, הכובש מחריב ואנחנו חלק מהלופ ההיסטורי הזה – אולי נעצור אותו ונשאר כאן… עוברים דרך אנדרטה של חטיבה 7 (אם אינני טועה) והנוף בדרך לנחל נחשון מקסים; כרמים, זיתים, שדות חיטה/שעורה, חורש אורנים בגבעה העולה לנווה שלום ויאללה עולים למעלה התאנים ומתחברים לדרך בורמה. נראה לכם שאני אדלג על הסבר היסטורי קצר?? ממש לא. אז ככה: דרך בורמה הישראלית היא דרך עוקפת ששימשה כמעבר לכוחות צבא ישראלים ואספקה מאזור קיבוץ חולדה לירושלים. דרך בורמה נסללה כדרך עפר במהלך מלחמת העצמאות מאחר שהכביש מהשפלה לירושלים נחסם בלטרון ובשער הגיא, אזור בו שלטו מספר כפרים ערביים גדולים כמו בית מחסיר (בית מאיר) סאריס (שורש). הדרך נקראה על שם דרך בורמה ההיסטורית המקורית, שהייתה ציר אספקה בין בורמה לסין במלחמת סין-יפן השנייה.

1948    2009

השביל מתעקל ימינה ושמאלה כנחש ולכן הוא נקרא דרך הסרפנטינות. לאחר מספר התעקלויות אנו מגיעים לאזור ה"שפאלות" שהן פסי פח ארוכים שפורצי הדרך היו מניחים על האדמה לפני המשאיות כדי שהן לא תשקענה באדמה. בצד השביל שלט המסביר את "התופעה". יורדים לנחל מאיר, פוגשים על השביל 3 טיילים בני 55+ עושים לג מדרום לצפון, חברים מתקופת הצבא, שריונרים שנלחמו יחד ביום כיפור ועושים את השביל איך שבא להם ומתי שבא להם.. תמיד כיף לפגוש חברה עם סיפורים על השביל. מטפסים שוב בחורש ומתגלגלים מטה לכביש 38  – שער הגיא (בב-אל-וואד)  בית שמש. חוצים את הכביש וחולפים בחניון שחלקו נגיש (הפעם לא ע"י נגישות ישראל – ויש לחברה האלה מה ללמוד…) ומכאן שביל רחב ידיים מתחיל לטפס. ואנחנו איתו. השביל הולך וצר. ואנחנו לא מרזים (-: השביל מטפס ומטפס, טיול מאורגן של מספר כיתות של בני נוער אנרגטיים חולפים אותנו בכיוון השני ואבי עובד עליהם שעוד נכונה להם דרך מפרכת- יופי נשמה, הכל מכוונה שתהיה להם הפתעה טובה. השביל מתחבר עם דרך הג'יפים המוביל למשלט 21 שבו אנו עוצרים להסדיר את הנשימה ונהנים מהנוף הצופה לשער הגיא ולשפלה. ממשיכים לעלות ומגיעים לספסל ירוק הצופה על כביש 1 העולה בפיתולים לירושלים (שוב מסדירים נשימה) ממשיכים לעלות למשלט 16. בכל המשלטים האלו שכבו חברה שלנו, לחמו והגנו על הדרך העולה לירושלים. המשלטים היו נופלים בקרב לידי האויב ובלוחמה עיקשת שוב היו חוזרים לשליטתנו.

משלט 21    משלט 16
ממשלט 16 אנחנו מקיפים את בית מאיר (בעבר  בית מחסיר – כפר ערבי גדול ועוין ) ומתחילים לרדת בצידו השני של הרכס. תחילה, ירידה נינוחה בשמורת המסרק שוב טיפוס קל ואנחנו בהר כרמליה בגובה 600 מטר מעל פני הים מתחילים לרדת לנחל כסלון ודי מהר השביל חותך ירידה בזיגזג פראי ומזכיר שיש לנו ברכיים. מקלות ההליכה תומכים ושוב מוכיחים את עצמם. הליכה קצרה בתחתית הודי בכיוון דרום מערב ואנו חוצים את נחל כסלון לעברו הדרומי בנקודה הנקרית מערת בני ברית שביער קדושים. מבחינתנו – סוף המסלול. את העלייה בנחל כסלון אנו שומרים ללג הבא ואנו חותכים לכביש 38 מול אשתאול כדי לקחת מונית חזרה לרכבים שבלטרון. 300 מטר לפני הכביש אנו רואים מסעדה מעניינת בצד הדרך – שווה לבדוק בהזדמנות מה הולך שם.

היה גדול! להתראות – רני