תפריט
את הלג הקודם סיימנו ביער קדושים, ומשם עזבנו את שבילי וירדנו חזרה למטה לכביש שער הגיא בית שמש (כביש 38) כדי לחזור למכוניות.
הפעם אנחנו חוזרים ליער קדושים כנקודת ההתחלה שלנו ללג הבא. ברוכים הבאים לעליות לירושלים!
יער קדושים נמצא בנחל כסלון שבהרי ירושלים, אל מסלול הטיול מגיעים מכביש שלושים ושמונה, קצת לפני צומת אשתאול, ממזרח למושב אשתאול, צריך לפנות שמאלה אל יער קדושים.
יער קדושים הוא ברובו יער אורנים נטוע, הוא ניטע לזכר שישה מיליון יהודי אירופה שנרצחו בשואה, וכל חלקה בו נושאת שם של קהילה שחרבה בשואה. הכניסה ליער היא דרך קשת אבנים גבוהה עליה מוטבעות שמות הקהילות. מערת הקדושים נמצאת בסוף המסלול והיא נקרא גם מערת בני ברית, היא הורחבה ומשמשת כמקום התייחדות לזכר קורבנות השואה.
ביער יש אתרים לפיקניק וחניונים נוחים למנוחה וארוחה, וכל האזור הזה משמש גם לטיולי אפניים.
ממרחק כמה עשרות מטרים המקום נראה מקסים, מוצל, עצים וותיקים וגבוהים, שולחנות עץ לפקניקים,
והכל במקום עם משמעות אין סופית לעם ישראל ומדינת ישראל. משום מה מקרוב המקום פחות מכבד את המעמד, מלא זבובים ולא עושה חשק להישאר, אפילו שהאלטרנטיבה היא להתחיל לטפס.
האמת שאין גם הרבה אפשרויות, המכוניות מחכות באבן ספיר, כמה ק"מ מבי"ח הדסה עין כרם, וכמו שכבר למדנו בשבילי המכוניות אף פעם לא מגיעות אלינו.
מתחילים לעלות בנחל כיסלון. בספר כתוב שאפשר להיתקל בצבי או שניים. תמשיך לחלום חביבי אדוני המחבר, אתה טוב בזה.
מה שכן, זו כבר פעם שנייה אני חושב או שלישית שאנחנו באזור אבו גוש, ומתכננים איך נחתוך לאיזה ניגוב בריא אצל אבו שוקרי, או אבו שוקרי המקורי, או המקורי הראשון, או אבו שוקרי המקורי המקורי.
לאחרונה שמעתי שהזקן הרזה המקורי שהיה למטה בסמטה מול המקורי השני, עבר למעלה למקום חדש וגדול במעלה הכביש של אבו גוש לכיוון תל אביב.
אבל האמת שזה לא ממש משנה, למה? מכיוון שהלג הזה נכתב באיחור ואנחנו עכשיו כבר בעמק האלה, אני יכול לגלות לכם שלא ניגבנו אצל אף אחד מהם, לא בלג הזה וגם לא באילו שאחריו.
אני המקורי. אבו שוקרי (צילומים: ניצן שורר)
הולכים איזה 10 ק"מ בנחל כסלון, אל תתפסו אותי על המטר, הטיול הזה היה כבר לפני לא מעט שבועות, וגם ככה חלק מהדברים אני ממציא, וחלק אני מספר לכם על חומוס כדי שלא תשימו לב שאני לא זוכר.
האמת שהטופוגרפיה נחמדה. הרי ירושלים הסלעיים, מכוסים בשילוב של אורנים נטועים לצד אלונים ואלות.
קבלו את צבי גילת מהספר- "מי שהחליט לוותר על החומוס של אבו גוש וימשיך בשביל המסומן אדום לא יצטער על כך. בעוד 2.5 ק"מ הוא יזכה לטבילה במעיין יפה"
הלו, איפה טיילת בשוויץ?
המדובר בעין לימור, יש כאלה שקוראים לא עין לימון.
לימון אין כאן, וגם לימור לא הגיעה. יש כאן בריכת אגירה מהתקופה הרומית, ונראה שגם המים מאז.
מעליה יש נקבה נחמדה בסלע עם מים מטפטפים בין שערות שולמית.
היו שם כמה חבר'ה מבני דודנו מהכפרים השכנים, ועוד קבוצה די מוזרה של אנגלוסקסים שגם הם די נראו כאלו הרומאים שכחו אותם שם.
מהמעיין אנחנו חותכים ימינה לעלייה די קורעת של קילומטר בדרך עפר לבן ורך חרוש מג'יפים.
נדמה לי שזה הלג הראשון שתומר בנימיני איתנו, שיחקת אותה בעלייה הזו, ברוך הבא לשבילי אחי.
בקצה העלייה מתחת לאורנים פותחים שולחן לפסטה.
מורידים נעליים, מחליפים לבלון חדש בגזייה, רני מוציא צנצנת זכוכית עם רוטב עגבניות שסחב כל העלייה ומערבב שתי מנות פסטה לכ"א.
הגענו לכביש 395 צובה-אשתאול. קצת יורדים הרבה עולים ומגיעים לסטף.
הסטף הוא אתר לשחזור חקלאות הררית קדומה, הכולל שתי מעיינות נקבה יפים ומדליקים, ומערכת של טרסות ותעלות השקייה. למעלה צמוד לחנייה הגדולה יש בית קפה.
בימיי חול בתי הקפה האלה כמו בסטף או בבר-גיורא ממש מדליקים. בתי אבן מוצלים וקרירים, שומרים על האוטנטיות של המקום והטבע, עם אפשרויות של בית קפה בשינקין. אחרי מילשייק בננה, מים בטעמים וקפה מתגלגלים למטה לנקבות- עין ביכורה ועין סטף.
אנחנו יורדים לחניון התחתון, חניון שורק העונה היא גם עונת התאנים והתות ואם מתאמצים אפשר בדרך למטה לנגב איזה פרי נוטף.
על המצוק מעל החניון רואים מבנה יפה מוקף חומה. זהו מנזר יוחנן במדבר הנקרא ע"ש יוחנן המטביל,
המתואר כמבשר בואו של ישו וכמטבילו, ומכאן כינויו.
מהחניון אנחנו עולים יחד עם נחל שורק ובמעלה ואדי יוסף ובו סכר אבנים גדול בנוי מאבני גזית. הסכר הזה שימש בסיס למערכת ההשקייה של המעיין הקרוב- עין אל-חנדק.
פה שבילי מתברבר. לפי המפה והספר שבילי עולה ליישוב אבן ספיר, ולמכוניות, אבל הסימון כתום לבן כחול שבשטח אומר אחרת. זו הפעם הראשונה אחרי 500 ק"מ שהשטח אומר אחרת מהמפה. שבילי היה אמור להנחית אותנו על המכוניות, בכניסה לאבן ספיר, אבל אחרי 3-4 ק"מ של עליות מחוץ למפה ולא מתוכננות מגיעים לכביש הדסה עין כרם – אבן ספיר. במצב הזה הכי קל לאנוס את המפה ולשנות סדרי בראשית. אבל לא אחד כמו רני, שלא אונס זקנות ומפות, ייתן לזה לקרות. עוד חצי שעה על הכביש מחוץ לשבילי ואנחנו חזרה במכוניות. לפני זה עוד רני מסביר איפה שבילי ממשיך. עכשיו יודעים בדיוק את הנקודה של הפעם הבאה. אני יכול כבר לגלות לכם שהולך להיות לג מקסים, מחרבת סעדין לחרבת חנות, כולל אורח שבילי חדש.
