תפריט
את ההתחלה של הלג הזה, אבי ללא ספק אהב.
בוקר, אלון ואני מגיעים לרחוב רבינא שבנוה אביבים, אבי יורד לו בנחת אחרי שהספיק לשתות קפה… תיקים קטנים על הגב – אין צורך בגזיה של אלון או ביותר מידי מים, ויוצאים לדרך. הספר של שביל ישראל (זה שברשותי) שונה לגמרי מהסימון החדש של השביל – בעוד הסימון השביל שבעקבותיו אנו הולכים לוקח מחדרה לאורך החוף עד לירקון ושם חותך מזרחה, הספר נוגע נגיעה קצרה של כ- 10 ק"מ באזור חדרה וממשיך לכיוון טייבה, צור נתן, קיבוץ אייל, עדנים ולבסוף מתכנס לפארק אפק – שם נסיים את מסלולינו היום. מזג אויר טוב לאחר ימים גשומים, פארק הירקון נראה כיפי מאוד לאלו שמתגוררים בסמוך לפארק ותופסים ריצת/הליכת בוקר – קנאה קלה… ממשיכים ומחפשים את המקום שלנו לעצירת קפה ומוצאים אותו בבית קפה נחמד שסביבנו הגיל הממוצע שואף ל-80. ההליכה לאורך הנחל קלה ומוכרת, האמצע הפארק פוגשים שלט מוכר של שביל ישראל – נראה קצת מוזר לפגוש אותו ככה במרכז תל אביב…
והשביל ממשיך לאזור מפתיעה – עובר בגב של רחוב הברזל, אזור שהושקע רבות בפיתוח גן, תאורה, שבילים פינות מנוחה.. ממשיך לאורך קו הרכבת ליד רמת גן ועובר מתחת לכביש גהה (כביש 4) מול אזור ההי-טק של אם-המושבות. מגרדים את פ"ת מצפון מערב כשהפרדסים מלאים בהדרים, בעיקר אשכוליות, רואים את תרומתם של התאילנדים לקטיף העברי, ואיך שהוא אני מרגיש פתאום שבלג הפשוט זה, שלא הייתה בו עליה או ירידה אחת, הרגליים שלי מתחילות לכאוב לי… (נחזור לזה בסוף) ממשיכם בכיוון צפון לאזור צומת מורשה, חוצים את כביש חוצה שומרון (כביש 5) ופוגשים טנדר חדש עם שני נהגים. מסתבר שהחברה האלו יש להם ג'וב לא רע – הם כותבים למגזין של ידיעות אחרונות חוות דעת על כל מיני רכבים ובינהם גם רכבי שטח – והפעם יצא להם לבצבץ עם איזו חיית כוחות סוס חדשה ונוצצת. אחרי 2 תמונות שצלמו אותנו כשהרכב ברקע, המשכנו לדרכנו לאורך גדרות אתר של תעשיה אווירית והפעם בכיוון מזרח. חלק מהשביל הופך צר ואבי מתחכך בפריחה של צמח שנראה כמו סוף. לא עוברות 2 דקות וכל פניו אדומים ועיניו רושפות אש… מים, מנוחה קלה, אבי מתאושש וממשיכים. לפתע מגיעה מולנו אישה צועדת בכיוון ההפוך. לאן? שואלים. לא יודעת… יצאתי מכיוון עדנים שליד הוד השרון לעשות הליכה לאורך הירקון. ועד לאן השביל מגיע?? – עד לשפך הירקון שבת"א… פייר – נראתה קצת תמהונית, עשתה פרסה והצטרפה אלינו לכיוון הוד השרון. ממשיכים בין חורשות אקליפטוסים כשלצידנו שדות חרושים ואזורים חקלאיים וכשמתקרבים להר הזבל ולאזור התעשייה, אנו נפרדים מהתמהונית וממשיכים בכיוון שרידי תחנת הקמח שלפני צומת ירקון. הרגליים שלי כואבות ! ??? עוברים ליד מטע של אפרסמונים, משתפים אחד את השני לגבי תהליך ההבחלה שזהו תהליך זירוז הבשלת הפרי הנעשה באמצעות גז, ושכלל אינו בריא לנו. בכל מקרה לגבי אפרסמון מומלץ לקלף אותו כדי למנוע בעיות של חסימת מעיים…
חולפים את צומת ירקון, מתחת לכביש 40 ומזגזגים עם הירקון באזור של סוף, עוברים דרך שרידים של גן אירועים נטוש שהיה כאן בעבר וחותכים בכיוון דרום מתחת לכביש 5. ממשיכים לצעוד ולפתע מגלים מבנה נטוש מוזר ומגודר – בית הבטון. בית הבטון הוא בית משאבות בן שתי קומות שנמצא במקורות הירקון סמוך לכפר הבפטיסטים. נקרא כך מפני שבבנייתו נעשה השימוש הראשון בבטון בארץ. המבנה נבנה בשנת 1912 על ידי חברת " פלשתינה" בבעלות בצלאל יפה, על מנת לספק מים לפרדסי המושבה פתח תקווה והסביבה.
ממשיכים בדרכינו ומגיעים לגדרות כפר הבפטיסטים. הכפר הוקם בשנת 1956 על ידי עמותת כנס הבפטיסטים שהיא קבוצה של נוצרים בפטיסטים מארצות הברית, במטרה להקים במקום חווה חקלאית. בשנותיו הראשונות שימש המקום כבית יתומים, מאוחר יותר הוקם בכפר בית ספר שנסגר בשנת 1972, כיום יש במקום אכסניה של בני העדה, כנסייה לחברי הקהילה הבפטיסטית בה מתקיימות תפילות בשבתות וחגים נוצריים ומגרש בייסבול ומהיוזמה החקלאית נשאר במקום פרדס הדרים – בקיצור חיים בזולה. עת ערב, אנחנו מגבירים את הקצב (מנסים לפחות), עוברים ליד התחנה הישנה של הרכבת ליד פארק אפק. אפק הייתה עיר מיושבת ומבוצרת בתקופת הברונזה הקדומה, לפני יותר מ-5000 שנה, ולידה נערכה מלחמת הפלשתים בבני ישראל, שהביאה לחורבן שילה. "ויחנו על אבן העזר ופלשתים חנו באפק… וייפול מישראל שלושים אלף רגלי וארון אלוהים נלקח ושני בני עלי מתו" (שמואל א', א 4). בתל אפק נמצאים גם שרידי אנטיפטריס, העיר שבנה הורדוס על שם אביו. את המבצר, הנקרא בטעות מבצר אנטיפטריס, בנה הסולטן סלים השני במאה השש-עשרה. שרידי המבנה נותרו עדיין מרשימים למראה. התכנסנו לכביש 483 וחולצנו לאחור.
נ.ב. כשחזרתי הביתה הבנתי את פשר הכאב בברכיי – חום ! אחרי שלושה ימי התאוששות חזרתי לעצמי. רני
