שביל ישראל – ליאון / שריגים-תל לכיש

ושוב השכמה בשעה 04:45 לאחר ש-12 שעות קודם קבלתי הודעה מרני שהמפגש בערב שתוכנן עם הרצאה מעניינת  בכפר בילו לא יתקיים ונאלץ לישון בצורה מסודרת בבית.
רני שולח הודעת SMS לכל החברה שהוא אמור לאסוף היות והוא בטוח ששוב לא יקומו בזמן אבל למרבה הפלא –יוצאים בזמן וב-05:15 אנו על הכביש לאזור עמק האלה. באוטו –תומר החמוד  הבן של רני שזה לו כבר הקטע הרביעי בשביל וגל (הבן של נעמי)  בן ה-17 שנראה על פי מראהו החסון שהמסלול הולך להיות לו קלי קלות היות והוא עוסק בהכנות לגיוס והפעם הולך לבצע מסלול בטמפרטורות של מעל 30 מעלות.(הכנה מצוינת לסיירות ולגיבושים למיניהם) חזוי יום חם מאד עם עומס חום כבד ובאזור פתוח וחשוף לשמש.
בליאון אנו פוגשים את אלון, אבי דני ואלי- מצטרף חדש , בשר טרי שנוהג לבצע מסלולי סולו בדר"כ ושמח להצטרף לקבוצה כששמע מדני על הקבוצה וביצועיה.
משאירים את כלי הרכב בליאון הישנה בשלווה מדהימה , אלון אומר לנו לדבר בשקט על מנת לא להעיר את התושבים הנמים את שנתם ואני מעיר את תשומת ליבו לנביחות הרמות ברקע ,  של שלושת כלבי הענק שהרעידו את כל מושב ליאון….
יצאנו דרך כאשר רני עם המפה ביד ואנחנו אחריו בטוחים בהכוונה מה שהתברר כנכון למרות שהשמש שהחלה להראות סימנים של כוונת יקיצה עלתה מימיננו מה שאומר שאנו הולכים צפונה כאשר לכיש למיטב הבנת כולנו טרם הוזזה ונמצאת מדרום. מספר דקות לאחר מכן התחברנו לשביל במקום שרני התכוון שנתחבר והתחלנו "לג'עג'ע" על הגבעות של אזור משואה,  רמת אבישור, תל גודד ותל מראשה  מסלול של 24 קילומטר עד תל לכיש שם מתכננים לסיים להיום (פרוט על תל מראשה  בהמשך).
גומעים את המסלול בקלות יחסית, השטח גבעי קלות עולים לתל משואה ועוברים ליד שולחנות הקק"ל במקום דבר שגורם לדני להזיל ריר  ולחשוב על הארוחה שהוא מת לאכול. דני לוחץ כבר מהשעה הראשונה על עצירה למזון וקפה ונראה שלא הולך לו בנושא היות ורני  מצד שני לוחץ על בצוע כמה שיותר מהמסלול לפני שעומס החום יגיע לשיאו.
עוברים על רמת  אבישור –משטח ענק של כמה מאות מטרים אורכו, ממנו נשקף כל מישור החוף והשפלה ושבחלקו הדרומי ניצב לו תל גודד. עוברים ממש בתוך התל ויורדים מהרמה לכיוון הכביש שמוביל מצומת האלה לצומת בית גוברין.ממשיכים דרומה  מגיעים לפיצול ללא סימון וממשיכים עוד כמה מאות מטר אבל לא מוצאים סימון שביל. חוזרים לכביש ומוצאים את מקום הברבור הקל ואת הסימון על השביל וממשיכים לכיוון בית גוברין (חובת מחיקה מלאה של השביל נשמרת בקנאות).
כעבור חצי שעה פוגשים את עופר המופיע מבין השיחים ואחריו מציץ דן-דן בנו החמוד. הגיעו על אופניים שאותם הסתירו/הטמינו  לא רחוק משם ומצטרפים אלינו עד  חרבה הנמצאת ליד תחנת הדלק מערבית לבית גוברין שם עוצרים למנוחה והשעה היא 11:00 לערך. עופר מופיע שנית עם רכב ועליו שני זוגות האופניים שהוצאו מהמסתור ומתחיל לפרוק קרטיבים צוננים, מזון  ופירות מסוגים שונים אל אזור המחצלת שנפרסה לה בצל האורנים שליד החרבה.  היו שם מלונים, מנגו מסוג מייה (שמשאיר שערות בשיניים) פסיפלורות, קרמבולה ועדו מיני פרות מסוגים שונים אליהם הצטרפו דברי מאכל שנשפכו מהתיקים של החברה לחגיגה קולינארית שלא הייתה מבישת שום "שביליסטים". כמובן שהקפה של אלון לא איחר לבוא לאחר שכוסות הזכוכית נשלפו מתוך הגרב הידועה שמאחסנת אותם ומישהו הסביר לגל תומר ודן-דן שבסוף כל מסלול בשביל –דני מוריד את הגרביים ומכניס את הכוסות לאחת מהן. הצעירים ויתרו מיידית על שתייה חמה.
תוך כדי בליסה אדירה  אני שומע קולות ניסור רמים ומגלים להפתעתי ולא להפתעת כולם שאבי נרדם כשהוא שכוב פרקדן ושום דבר מהמתרחש בסביבה אינו נוגע לו. בשלב זה  לא ברור לי כיצד ניתן להירדם במצב זה עד שאני רואה שגם אלון עצם עיניו ו…. רבע שעה לאחר מכן-התעוררתי והסתבר לי שזה אכן יכול לקרות-גם אני נרדמתי למספר דקות.
שעה ורבע של הפסקת אוכל ומנוחה טובה גסטרונומית, ולאחר שרני חבש את רגלו של גל שביצע דריכה לא טובה ורגלו נפגעה קלות-נפרדים מעופר ומדן-דן שחוזרים לכפר בילו ומתומר שהחליט להצטרף אל הדוד שהפליא שוב ברמת הפינוק הגבוהה שדאג לנו.
יוצאים שוב לדרך צעידה על הכביש  ליד בית גוברין, פונים דרומה ומטפסים לכיוון החירבה במקום שמעלה בראשי זיכרונות  מהטירונות שעשיתי במקום לפני כמה עשרות שנים  ואת ה"שמש" מאבנים שהנחה אותנו המ"כ המטרטר לצייר לפני עלות השחר על  תל מראשה הנגלה לנו  בכל תפארתו מדרום מערב, לאחר שהעיר אותנו בשעה ארבע לפנות בוקר.
מרשה (נכתבת גם מראשה) היא אתר עתיקות בשפלת יהודה. שטחו של תל מרשה הוא כ-24 דונם בלבד, אך סביבו מתפרשים שרידים במרחב של 400 דונם, המכונים "העיר התחתית". מרשה הייתה אחת מערי יהודה בימי בית ראשון, והיא נזכרת במקרא כאחת מערי שבט יהודה (יהושע ט"ו 44), ברשימת ביצורי רחבעם (דברי הימים ב י"א 8) ובתיאור הקרב בין זרח הכושי שליט מצרים ואסא מלך יהודה במאה ה-10 לפנה"ס. מרשה הייתה מיושבת בעיקר באדומים, ויחד עם אדוריים שבדרום הר חברון, הייתה העיר המרכזית באדומיאה  והיוותה עיר נכרית עם שילוב תרבויות.
בימי מרד החשמונאים (מאה 2 לפנה"ס) היוותה העיר בסיס להתקפות היוונים על צבאו של יהודה המכבי. השליט החשמונאי יוחנן הורקנוס כבש את העיר בשנת 112 לפנה"ס, וגייר את תושביה. מרשה התנגדה לכיבוש ולגיור וספגה מכה קשה, וכך לאחריו הלכה העיר ודעכה.
המצביא הרומי פומפיאוס, שכבש את הארץ בשנת 63 לפנה"ס ניתק את אדומיאה, ובכללה מרשה, מהמדינה היהודית, והחזיר לה את עצמאותה. אולם הבנייה שנחשפה במרשה, אותה ניתן לייחס לתקופה זו, התקופה ההלניסטית המאוחרת, היא דלה מאוד. העיר מרשה חרבה בשנת 40 לפנה"ס, על ידי הפרתים, במסגרת המאבק בין החשמונאים לבין הורדוס קודם לעלייתו לשלטון. במקום המשיך להתקיים יישוב דליל עד המאה השנייה לספירה, אך העיר איבדה מחשיבותה, בעוד ששכנתה – בית גוברין, עלתה לגדולה. במהלך מרד בר כוכבא (132 – 135/6 לספירה) נחפרו מחילות בין החללים התת-קרקעיים של העיר הקדומה, והמקום שימש כבסיס להתקפות המורדים על הצבא הרומי, וכמקום מסתור.
משאירים את תל מראשה מצד מזרח ונכנסים לאזור שטוח  עם שדות חרושים שממתינים לזריעה ובהמשך לאזור מלא  גפנים של מושב לכיש –גפנים ירוקות עמוסות באשכולות בריאים של ענבים ירוקים ומוסקט-תאווה לעיניים ולחך. אלון מודאג מכך שלא ראה אותנו שותים ומשתינים, שומעים להמלצתו ומבצעים את שתי המשימות לאחר ועוד כשעה של צעידה מגיעים לסוף המסלול למושב לכיש ומסיימים את המסלול להיום.
אלון מזמין מונית כאשר דני מלמד אותנו איך בסגנון דיבור נכון מורידים מחיר על מנת שלא יקרעו אותנו. ממתינים למוניות ומקנחים בעוגה טובה של טלי ותוך רבע שעה מהגעת המוניות אנחנו בליאון.
מסלול יפה, קצר יחסית, בעומס חום גבוה מאד. מסתבר שרוב המשתתפים נשפכו בערב מעיפות.
להתראות בלכיש בהמשך…..
ירון כסלו