סיום המסע בשביל ישראל-טקס גזירת הסרט

פתאום הגענו לסוף, וזהו.. הסתיים השביל.

אנחנו בתוך זה כבר 5 שנים, אבל מישום מה זה בכל זאת הגיע בלי מספיק הכנה. פשוט הגענו לכביש, ונגמר.
בעצם אין שם אפילו שלט של השביל, גם לא את הסימן לבן-כחול-כתום שמלווה אותנו כל הדרך, כניראה בגלל שינויי התוואי בחלק האחרון. אבל בכל זאת סיימנו, ובהתחלה לא ברור אם אנחנו שמחים או עצובים.

לאורך כל היום האחרון, ובמיוחד ככל שהתקרבנו לסוף ההתרגשות הלכה והתגברה, הבנו 'שמשהו' מיוחד מאד עומד לקרות, קורה.  כל החוויות – הקילומטרים; העליות; הירידות; היבלות; הלילות; ההשקמות; הנסיעות; השיחות; השירים; הבישולים, הנחירות; המפות; האבק; הקפה; השירים; השתיקות; העייפות; התמונות – מגיעות לסוף הדרך.
ואז הגענו, ולא בדיוק ידענו מה אנחנו אמורים לעשות עם עצמינו, אז התיישבנו על אבן כמו תמיד, ואכלנו ארטיק. זה קל ומוכר.

ואז התחילו להגיע המשפחות לנקודת הסיום.

נעמה ואבי הביאו את חולצות סיום השביל, ודני פרש את סרט הסיום.
כל אחד ממסיימי השביל התכבד בגזירת הסרט, אנחנו גאים ושמחים, וכמעט הכל ערוך ומוכן למסיבת הסיום היום בערב.