תפריט
שבת, 15 ספטמבר, נעמה בחודש תשיעי ואבי מקבל פס להצטרף לצוות, מוקדם בבוקר, נוסעים צפונה, עוצרים בקפה החביב עלינו בכחל לארוחת בוקר קלילה ולמרות ראות חלקית נהנים מהאוויר ומהשקט הגלילי. משם יצאנו להטמין מים במפגש של השביל עם כביש 85 (מזרחית לצומת קדרים) שתוכננו להרוות אותנו במחצית היום השני לטיול. לאחר ההטמנה, המשכנו בנסיעה לחניון נחל עמוד כק"מ לאחר הכניסה לכפר שמאי שם אנחנו מחנים את הרכב ומטלפנים לעמוס מצפת (עמוס= שם קוד לנהגי המוניות המסייעים לנו במסענו). בדרכינו במעלה הכביש המפותל לחניון שבפסגת הר מירון, עמוס מספר לנו על השינוי שצפת עברה בשנים האחרונות, על ההתחרדות של העיר, על כך שכבר לא ניתן למצוא מקום פתוח בשבת לשתות קפה ועל כך שצריך לצאת בהיחבא מהעיר בכדי שהציבור הדתי לא יחרים את עמוס שלנו ויפסול אותו מהיות נהג לגיטימי וכשר למהדרין.
במזג אויר נוח ובמשקל נוצה של כ- 8 ק"ג בלבד לכל אחד מאיתנו (הרוב מים), יצאנו לדרך של יומיים ירידות ושוב מקל ההליכה שוב הוכיח את עצמו כמועיל ומסייע להפחתת עומס על הברכיים בעיקר. בהמלצת הספר, סטינו מהשביל ופסענו לבית ה"יערן", המתואר כמו הבית של "מיץ פטל"- בית עם תריסים כחולים….. הבית מוקף גדר נראה משעמם ונטוש, הנוף לכיוון הלבנון ממחיש כמה אנחנו סמוכים לגבול. בשביל יפיפה בין כרמי זיתים וענבים מתפתל לו השביל היורד מהר בר- יוחאי ועובר בכרם של מר קבלן הדרוזי (האח של ראש מועצת בית ג'אן) ששמח לקראתנו ונתן לנו ענבים ירוקים "אורגנים" ספוגי גופרית ובמשקל של הענבים שסחבו המרגלים לפני אלפי שנים בבואם לספר על פירות הארץ. 
הכנסת האורחים המזדמנים (אנחנו) נותנת זו תחושה טובה ומיוחדת למארח וגם לאורחים- תחושה חוץ משרדית, מאוד תנ"כית. המשכנו, מורדות ההר מכוסים בטרסות והנוף והאווירה הם של טיול בטוסקנה.
לצידיו של המשעול היורד לאורך נחל מירון מסתתרות "הוטות" – הוטה היא בור עמוק וטבעי החצוב בסלע כשהעמוקה שבהן (הוטת ג'רמק) מגיעה לעומק של 150 מטר! בהליכה די קלילה, אנו מגיעים ל"כסא אליהו"- סלע גבוה ושטוח בחלקו העליון שלמרגלותיו אנו בוחרים לעצור להפסקת קפה ועוגה, לא בגלל עייפות או תשישות אלא בזכות הנוף ובזכות זה שהדרך פשוט אצה לנו. 
לאחר שיחת רכילות טובה אנחנו ממשיכים בירידה לחורבות שמע ומבחינים בבתים של הישוב מירון, ובתוך דקות אחדות מגיעים לחניון מירון בעיקול שבכביש 866. חוצים את הכביש ובהליכה זריזה פוסעים במורד הנחל הירוק ולאחר כעשרים דקות מגיעים לנקודת פיצול השבילים: השביל הפונה ימינה עולה לחניון נחל עמוד,שם ממתין הרכב שלנו. 
השעה רק 14:00 , עדיין שעון קיץ ומחשיך ב-18:30. התכנון המקורי שלנו היה לפי המלצות הספר – לסיים את היום הראשון בנקודה הזאת, אך אנחנו מלאי מרץ, עם כמות מים גדולה יחסית ולפיכך החלטנו לבצע עוד למעלה מ-10 ק"מ נוספים ולמעשה את כל נחל עמוד עליון. מנהלי השמורה בקשו לקבל עדכון טלפוני מאיתנו ורצו לוודא שאנחנו יוצאים מהשמורה באור יום – מאוחר יותר הבנו גם למה…נחל עמוד עליון הוא מסלול קסום העובר בערוץ ירוק; כן, גם הוא נכנס לקטגוריית המקומות שאליהם כדאי לחזור. הנחל עובר בין מעיינות רבים (עין תרון, עין פועם ואחרים) ונשפך ל"בריכות שכווי"- בריכות שכשוך קסומות של מים זורמים וצוננים שאנחנו הספקנו רק לשטוף את הפנים ולהתרענן. הטעות שלנו הייתה שהיינו בלחץ – לא רצינו להיתקע בחשכה בנחל, וידענו שעוד מסלול ארוך לפנינו כך שהמשכנו בהליכה זריזה שבחלקה הייתה ריצה קלה במורד השביל כשהשארנו מאחורינו מטיילים שהסתלבטו בפינות החמד הללו. כיוון שבנחל זורמים מים בכל ימות השנה, לאורך המסלול ראינו מבני אבן ישנים שחלקם תחנות קמח, שהעידו על כך שאנשים בריאים ברוחם החליטו לחיות את חייהם בזולה של הטבע. בעין כובס יש שביל העולה לצפת ולמרות שזה נראה חוויה לטפס לצפת, המשכנו לעין סתר- זו נקודה אחרונה לצאת מהנחל לפני שנכנסים להליכה באזור המצוקי שלו ומכאן הנחל היה יבש יחסית. תחילה מטפסים על מצוק תלול וצר בצידו המזרחי של הנחל ואחרי ק"מ של הליכה איטית תוך שמירה על שיווי משקל עברנו לגדה המערבית של הנחל. המשכנו בהליכה על מדף של סלע גבוה מעל הערוץ תוך כדי אחיזה במעקה ברזל המגונן מנפילה לתהום, כעת היה ברור לנו מדוע אסור להיתפס בחשיכה באזור זה של הנחל. לאחר שמסיימים את האזור המצוקי, הערוץ חוזר לשפיות ואנחנו לריצה קלה. חמש+ לפנות ערב, אנחנו מטפסים לכיוון המים שהטמנו בסמוך לכביש 85; הספקנו למעשה יום וחצי של הליכה.
המונית של "עמוס" מטבריה מקפיצה אותנו לחניון נחל עמוד שם ממתין לנו הרכב, ואנחנו בדילמה איפה ישנים – התכנון המקורי השתנה והחניון כבר ממש לא רלוונטי, והסכמנו שנכון יהיה לישון בחוף תמר בסמוך לכנרת, שם אנחנו נסיים את המסלול של היום השני.החוף מדליק, שקט וכמעט ריק, אין רוח, אוהלים מוקמים ב-5 דקות על דשא רך, במנגל מתלהטים הפחמים ואנחנו מוכנים לזלילה – סטייקים, קציצות קבב והרבה סלטים – פשוט סבבה. אחרי האוכל קבלנו מקלחת הגונה, ולמרות שבשלב זה ממש התאים מסג' לשחרור הגב בעיקר, נכנסנו לאוהלים שבעים ומרוצים ונרדמנו תוך דקות.
יום ראשון, אנחנו לא בפקקים ולא בדרך לעבודה; לא השמש, לא זבובים, לא רעש, ולא החום העירו אותנו, פשוט יקיצת בוקר טבעית ורגועה ואחרי התאוששות קלה כניסה לשחיית בוקר בכנרת. מצב הכנרת עצוב, הליכה ארוכה עד קו המים וגם מרגע הכניסה למים הנעימים, הליכה ארוכה עד שגובה המים מגיע למותניים. על קפה טוב של אלון אנחנו מחליטים שהיום הוא קצר מבחינת הליכה, ואת התכנון המקורי לסיים בחוקוק נשנה לסיום הקפה דליה שלמרגלות מגדל, וכל זה לאחר שנתדלק את עצמנו בבוקר בטבריה. אכן לקחנו את הזמן (שזה סבבה – הרי אנחנו כל החיים במרוץ אחרי אני לא יודע מה..), החנינו את הרכב במגדל, תדלקנו בקרטיבים ותפסנו את המונית של "עמוס" לכביש 85.
נחל עמוד תחתון הוא סיפור אחר; מסלול מישורי יחסית, יבש לצערנו, נראה לפי השביל העשבים והשיחים שהוא כמעט ואינו מטויל. האטרקציה לאורך המסלול היא בעיקר הניתוק מציביליזציה עד שנגלה לפנינו העמוד של נחל עמוד- נראה כמו פסל פאלי מרשים של הטבע…
ההגעה לכביש המוביל לחוקוק אינה לוקחת זמן רב ומשם אנחנו עם פנורמה מלאה לכינרת, יוצאים מנחל עמוד וממשיכים בשדות ובמטעים של מגדל עוצרים לקפה משובח של אלון ומתגלגלים בקלילות עד הגעה (שוב) למזנון דליה כדי שנפגש (שוב) עם הקרטיב שלנו.
מסקנות מהלג הזה: חלוקת הלגים בספר היא המלצה בלבד ונראה שקצב ההתקדמות שלנו מהיר יותר (בעונה זו). כמו כן מומלץ לקלוט בזמן מהן פינות החמד בכל לג ולאפשר מספיק זמן להנאה באותן פינות.
