מגדל – נחל דבש בואכה כפר-קיש (נכתב ע”י צפ)

יצאנו אט, חיוור היה הליל,
במרחקים הבליחו האורות
ואת היית יפה כשתי עינייך,
עת הדמעות היו בן עצורות.

וכך יצאנו מהוד-השרון אור ראשון ביללת צמיגים לכיוון צפון לתחנה הראשונה אצל ארנון ובקי בכנרת מושבה. מפגש ראשון שלי עם אנשי "שבילי" ובינם בן דודי היקר רני, שזכה כבר לקדר אותי עוד בגיבוש-טיס בחצרים אי שם לפני 23 שנה. מכיוון שהייתי מהול כולי בעייפות מצטברת אחרי שעיניתי עצמי למוות עד רבע לחמש בבוקר במעבדה בעבודה, לא דאגתי להטריד את הגיבורים המרכזיים אלון-את רני-את אבי בהדיוטות ובהזיות ראשי הקודח (מעייפות) ותוך שאני מנקר לי לתומי על החלון אני מבין ששעה חלפה ושאנו שועטים במורדות יבניאל לכיוון העמק!

ארצנו הקטנטונת, הקטנה עם השפם בגודל סיכה על מפת העולם. שוב יתחבר לי לנעוץ בה את סנדליי ולחרוץ בה עוד זכרון מיוחד ללב. ככה אני אוהב לטייל בה, פעם אחר פעם… שוב ושוב לחזור לקרבה, להתרונן ממגע מורדותיה וחמוקי גבעותיה, לגעת לאלגעת בשביליה, אהבת חיי..

ילל התן, ואת הלכת לכרם,
ודמעתך נשרה כמו שרף,
ואת זכרת את השעות בטרם
יצאנו במשעול הצר לקרב.

אז יצאנו. ארנון חפץ, איש עמק קלאסי שליבו רחב כמו בקעת כנרות מעמיס אותנו בפיקאפ החקלאי שלו ומקפיץ אותנו למגדל. מכאן נתחיל לטפס אל ארץ אהבתי.

נעבור בחריץ נחל ארבל ונשתה ממי עין-ארבל. ואז הטיפוס, חד ומשופע זיעה ראשונה והתחושה הבלתי נתפסת של חזרה אל האושר אל המרחבים לאחר ימי העצירות הארוכים בבטן משרדנו המקורר בשיפולי פתח-תקווה…

 או הארבל הארבל. אנחנו עוברים בצל המערות העיליות שמתוכם שפך הורדוס את מתנגדיו היהודים, מספר אלון, בעזרת רומחים ארוכים תוך שהם משתלשלים בכלובים מהפסגה.. אכן, הורדוס בהיותו מושל הגליל מצא לו דרך אכזרית משלו להכות במתמרדים היהודים – בניגוד ל יוד פלאוויוס שהוביל את המרידה 100 שנים לאחר מכן ברומאים. הורדוס קנה את עולמו בעיניהם, כמו כן יוד. מי היה בוגד יותר גדול? דילמה… להורודס ללא ספק היה סטייל אכזרי, אך הממלכה החשמונאית-הרודיינית השתמרה והשתבחה. מנגד הוביל יוד את המרד הגלילי (מאחר ולא זכיתי לשבלל בקטע יודפת הרי הסיפור כאן) אבל גרם לרצח כולל של כ 40,000 יהודים אחרי 47 ימי מצור על יודפת.. על כך הוא בעצמו מעיד ב "מלחמות היהודים". http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=1553  בסוף הוא גם מצליח להתחמק מהתאבדות קבוצתית של 40 הלוחמים הנצורים איתו בפאתי יודפת. הוא מסגיר את עצמו, מנבה לאספסינוס שיהיה הקיסר הבא, ומשתחרר אחרי שהנבואה מתגשמת כשנתיים מאוחר יותר. הנה מפה של האמפריה.. לתזכורת איזה שאקלים החברה האלו היו.. 

למעלה במרום הצוק האמתני של הארבל, למרגלות עץ החרוב אנחנו מתישבים לארוחת-בקר קצרה ביחד עם עוד שבילניקים צעירים: מעיין מכפר-ורדים, עופרי מקיבוץ בית העמק מלוות בגלעד החיפאי. התלבטויות של אחרי צבא ולפני תחילת החיים. אנחנו מחליפים מבטים, ונזכרים כל אחד בלבו בצומת ההיא בזמן שחווינו..

יורדים דרומה, כפר-חטים ממערב ומטפסים למצפה מושבה. אלון, מוציא שוב את שעורי-הבית אל חלל הצל שתפסנו להרפייה ומתאר את הקרב על קרני-חיתין. בוטום ליין, המוסלמים פרפרו את הצלבנים כי שלטו על הגישה לנקודות המים והצלבנים הגיעו עם כל הציוד האלפיני שלהם לקרב.. באמת, אמצע אוגוסט והם נלחמים עם כל הברזולים וחיווטים שאמורים להגן עליהם.. חוץ מהשמש. איזה ככה זה כשהמודיעין מפשל. המוסלמים בחוטיני וניו-באלאנס מפצמרים להם את הצורה. סוף רע לכל הצרפתים וללואי שמיגן ומיגל שדירבן… המוסלמים המשיכו והרסו את כל מה שאפשר להרוס כולל קיסריה, עכו ומה לא עם צלב..? טוב, אנחנו ממשיכים. חוצים את טבריה ונעים ביער 'שוויץ' המיוער בדלילות אקליפטוסית של מחנה צבאי. אנחנו עוצרים לצהריים מאוחרת ובתפריט:.. לחברה קצת קשה להתרגל למעבר מסנדויצים דלוחים – אני מקלקל אותם בספגטי עם רוטב איטלקי.

עוד קצת (משלימים את ה 22 ק"מ של היום הראשון) והנה אנחנו עוברים בעין-פוריה.. הקקל עשו פה עבודת קודש וחשפו את המעיין מתוך הסבך שלא עוד סימנים סביב הבריכה התחתונה במורד.

 

 ואת זכרת צחוקנו כמו נחל,
ואת זכרת ריקוד ומפוחית,
ואת זכרת את ערימת השחת,
ואת מגע ידו של היחיד…

החברה שפוכים אך מאושרים. חיוכים!!הכנרת למטה באור זוהר של אחרי-צהריים מאוחרות. שובל אדום במערב, והעשבייה הצרובה קורצת ומרצדת באור צהוב אחרון.לרגע חשתי משהו בראשיתי, אותו המחזה שראו יום יום אחר הצהריים אנשי קבוצת כנרת והמתישבים הפעילים שבאזור באותם זמנים של ראשית המאה העשרים.

 

אנחנו דוהרים מטה לכנרת מושבה..הערב יורד בצל הפרגולה של ארנון ובקי.. איזה נוף מדהים של דרום הכנרת ואורות צמח. אך זה כך לסיים כל יום מול היופי הזה צריך להרגיש..

ובכן, מנסים להתאושש מארוחת הערב שבקי וארנון ארגנו לנו. ערמת הבשר שאלון אירגן וארנון טיגן. אבאשל ארנון קודח בי עם תאיר הוכברג שהוא זוכר מימי חצר כנרת.. תאיר היתה נכס כפר-ביל"ואי יחיד ומיוחד בשבילו כנראה לפני חומיק המופלאה.. תאיר, תרימי טלפון בבקשה למר חפץ..

 

 

ואם נותרת והבדידות חובקת
ואת פוסעת בכרמים לאט,
את תחכי על כן כל כך בשקט
נפרדנו וחייכנו במבט.

 

ארנון מוציא אותנו לפעילות לילה היסטורית! בדרך למטה בהר לכיוון חצר כנרת. הוללה, החוטר העתיק לבית משפחת חפץ מחזיק במפתחות הכניסה לחווה.. בדרך אנחנו עוברים לסגור איזה שיבר שהתפרץ לו ברחוב המייסדים.. ובכן, החווה חקלאית הוקמה ב-1908 על ידי המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, בכדי להכשיר פועלים חקלאים יהודים להתיישבות קבע. יוזם הרעיון היה ד"ר ארתור רופין ועל אדמות דלייקה ואום-ג'וני שנרכשו בשנת 1905, הוקמה החווה החקלאית הניסיונית. את השם חצר כנרת נתן למקום הסופר ש"י עגנון.

 חצר כנרת, הייתה מעין מעבדה חברתית, כוּר היתוך בו התגבשו גרעינים למפעלים כלכליים וחברתיים חשובים: ההגנה, המשביר, תנועת הפועלות ועוד. פעלו כאן אישים מרכזיים בתולדות יישוב הארץ: א.ד. גורדון, יוסף בוסל, ברל כצנלסון, זלמן שז"ר, טבנקין. בחצר כנרת התגבשו הניצנים הראשונים של רעיונות חברתיים, כמו הקבוצה והמושב. כאן הוקמה "חוות העלמות" שהכשירה נשים לעבודה חקלאית. בין החניכות בחוות העלמות – רחל המשוררת.

אנחנו מגיעים לחדר הזכרון לרחל המשוררת, משהו בסגנון :   

"כאן על פני האדמה"… מניה שוחט השוותה את הדור שלהם ל"זבל של הדור הבא". אכן החברותה האלו היו גבורים אמיתיים שהסתפקו במועט שלא לדבר על רפואה אלמנטרית. אני חושב: איך לעזאזל הם החזיקו כך מעמד..? תמימות אידאליסטית? חוסר אמצעים בסיסי? נולדו לתוך זה? אהבו להיות חורנים? אני לא מוצא את התשובות אך הפוך כולי ממגע ההיסטוריה.

ארנון מוריד אותנו לחוף. שם כולם נדחסים לאוהלים מדוגמים חוץ ממני. בנוסף לכך שסרבתי להתרחץ כי זה שובר את האוטנטיות, אני גם היחידי שישן תחת כיפת השמים תרתי משמע.. לוקח לי משהו כמו 5 שניות להתחיל לקרוע בנחירות בעוד שהחברה רגישים לכל מיני צהלות צחוק וקולות ברדק שעולים לא הרחק ממקום משכננו.

בוקר, כל המוזרים סביב נעים בנועם הפסטורליות האופפת את חוף הכנרת. אוטוטו על האוטו, שעובר להמתין לנו בצומת גזית. אנחנו חוזרים לעין פורייה ומתחילים לשבלל לנו דרך רחוב המייסדים. אנחנו פוגשים את בלניקוב עם המוזאון הבלניקובי, שעוצר את הטנדר הרועד שלו לידנו סתם כך מסקרנות, ומספר לנו איך בהיותו גולנצ'יק סדיר הבריז מניווט לתוך בית קולנוע בחיפה ובסוף הסרט זכה לצ'אפחות מהמפקדים שלו שהיו גם כן בקולנוע.. מוסר השכל : תמיד תמצא לך משהו יותר מעניין לעשות מאשר להשתרך עם תרמיל על הגב בשיפולי הדרכים. אנחנו מגיעים לבית הקברות האגדי של כנרת.

 בינות הגיבורים של העמק גם קברה של נעמי שמר. שמה המונצח בחותמת שמה המקורית מסתלסל לו כרוח צעירה בינות לרישומי החתימות חמורי הסבר בכתב עברי מלבני של מוישלה הס, ברל, וכמובן רחל.

אנחנו בדעה שיום יבוא ותצוגת תלת-מימד תתאפשר מעל קברו של זה ותתאר את חייו של ההוא. מין עמוד-האש הפרטי של כל אחד מיושבי הבית המכונס הזה.
משם, שני צעדים ואנחנו עוברים את "בית המוטור", ומתגלגלים ל "רוב רוי" של הסוס ומעיין. סוס הוא חבר טוב מהצוות המובחר שלנו בצבא. בזמנו, הוא היה כמו אובליקס הגאלי, היית מבחין בלילה בערמה עולה ומתקרבת בעליה ותוך 10 שניות מבין שבקצה התחתון של הערמה מסתתר לו הסוס הזה משער הגולן.. בקיצור אחלה מקום יש לזוג שנמצא כפול בזמן ביחד מאשר לבד.
בצל הפרגולה שהם בנו מין מרפסת על הירדן ושם הם מקבלים את פנינו בכוס קפה וסיפורי קייאקים וקאייקרים. אנחנו למדים לשמוע איך מתי כספי דפק הברזה בערב חברה לפני כמה ערבים כי איחרו לזמן אותו לבמה..
ואנחנו ממריאים לתוך נחל יבניאל לכיוון עין-פטל על תוואי דרך החורנים הרומית העתיקה שמובילה עד לעכו.
איפהשהו בסבך הצמחיה של עין פטל מסתתרת לה אמת ברניקי. אותה ברניקה השרלילה, בתו של המלך אגריפס-וואן, ונכדתו של הורדוס בנתה לה אמת מים פרטית כדאי לשטוף בה את זימתה.. מספרים שהיא היתה כוכבת פורנו לא קטנה ובין השאר היה לה קטע עם טיטוס שזנח אותה לאנחות ? כאשר התמנה לקיסר ועזב את הארץ בחזרה לרומא אחרי שגמר לשסות את הלגיונות שלו בכל מעוז יהודי אפשרי..
זה בערך כמו להיות אהובתו של אחמיניג'ד בימינו אנו.. אני מהרהר. איזה פרגון לכח.. ממש כמו סבא הורדוס שהתמסר לאוקטביוס, אבל דאג לבאפר את הממלכה מהרומאים. הגינגי'ת היתה אחרת קצת.. דוחקת במון-שארי שלה שיזרוק עוד כמה עבדים להיפודרום כדאי לראות אותם נקראים לגזרים. עשה לה את זה.

אופפס – הנה מטבע מאותו הזמן עליו כתוב "שנת 3 לישראל" – מטבע שמאגד לתוכו את כל הנאיביות והציונות של אותו מרד חסר שחר. שימוש בכתב העתיק בא להמחיז ימי פאר למלכות דויד ושלמה בהם היה נפוץ.

 הכתב העתיק למי ששכח משעורי תנך זהו אותו כתב עברי ראשוני שממנו התפתחו הכתב היווני והלאטיני. הכתב העברי של ימינו הוא התפתחות של הכתב הארמי – האשורי המרובע שאומץ על ידי היהודים במהלך גלות בבל או במהלך ימי בית שני מתוך רצון להיבדל מהשומרונים שהמשיכו להחזיק בכתב העברי העתיק.

ארנון הבטיח שיקרא לנו כאשר יתחיל לנקות את אמת ברניקי בחלק שחופף לכנרת מושבה, כשישבנו אצלו בפרגולה בלילה שלפני.
להלן קצת מידע להרחבת היריעה – האמה היא למעשה תעלה מוליכת מים, הבנויה על-גבי תשתית. כיוון שברוב מהלכה צמודה האמה למדרון, צדה הצפוני בנחל יבנאל והמערבי מכוסה, ואילו צדה הדרומי ואחר-כך המזרחי חשוף. בסיס האמה בנוי מאבני גוויל מלוכדות במלט, וגובהו בדרך-כלל 2.5 מטרים בקירוב. על הבסיס הוקמו דפנות התעלה. הן טויחו היטב בטיח אמות אטום למים, בכמה שכבות; השכבה החיצונית מכילה רסק (כתש) חרסים, המקנה לה את צבעה האדמדם.
תחתית האמה עשויה משלוש שכבות, ובין שכבת טיח אחת לזו שמעליה משולבת שכבה של לבנים שטוחות ורבועות. הלבנים, המשולבות ודבוקות בטיח, עשויות מטין גס ושביר, ועל-כן קשה להפרידן. מלבנים כאלה בנויים העמודונים שנשאו את רצפת החדר החם בבית-המרחץ של בית-ירח ובבתי-מרחץ אחרים. מבנה דומה נמצא ב'אמת המפלס הנמוך' בקיסריה, שהקמתה מתוארכת למאה הרביעית, והיא פעלה עד למאה השביעית ואולי גם לאחר מכן.
נשאלת אפוא השאלה: מדוע השקיעו תושבי טבריה והסביבה מאמצים כה רבים כדי להביא מים ממרחקים? יש לזכור, כי בימים ההם חייב הנוהג את שליטי העיר להביא מי מעיינות זורמים אל תוך המוסדות העירוניים. ביניהם היו גנים, מזרקות, תיאטראות, ובראש וראשונה בתי-מרחץ. בתי-המרחץ שימשו באותם הימים לא רק לרחצה, אלא היו המרכז החברתי של היישוב ונבנו בפאר רב, כפי שאפשר לראות בערים שונות. בתקופה הנדונה טרם נודע סוד המשאבה, והשאיבה נעשתה באמצעות מתקנים פשוטים ומסורבלים. לכן ניתן היה להשיג מים זורמים רק על-ידי הבאתם ממקור גבוה יותר.
שרידי האמה נשתמרו במשך מאות שנים. אולם לאחרונה, עם הפיתוח המזורז והשימוש בכלים מכאניים גדולים, הם הולכים ונעלמים. עקבות חריצותם, מיומנותם וכושרם של הקדמונים נמחים מעל פני הקרקע ואין הם זוכים להגנה מספקת. (http://www.ybz.org.il/?ArticleID=1501)
אז יאללה ארנון – זרקת כפפה לאויר ואני מחדד: בא ונציל את מה שניתן להציל.

בעין-פטל בצל הרדופים אנחנו נעצרים לשכשוך קצר שלי ב20 ס"מ עומק מים. מיד לאחר אנחנו מתחילים לצבור גובה, עוברים את שמורת עין יעלה. היום מתחיל להתקצר. אנחנו מטפסים לתוך ה 300 מעל פני הים. הנוף מדהים הגולן הכנרת, בקעת הירדן, מנחמיה מתחתנו, בקעת יבנאל – חום וצהוב וירוק ושמים כחולים, והכל פתוח ומאוורר בלי העומס של אדם וכבישים. בחזרה לארץ ישראל הישנה והטובה שניתן להרגיש אותה רק פה בשיפולי הגליל, או בתורקיה.

בטריג 361 זהו סוף המעלה, מצפה אלות. שעות אחה"צ המתחילות להיות מאוחרות, רני בשיחת וועידה עם ארה"ב ותיק המטיילים על הגב משיג אותנו בעצירת לימוד. מולנו אנחנו למדים איזי המורה לטבע מאפיקים. בא לבדוק את שתילי הגפן הצעירים שנטועים על משטחי אדמת החמרה הכבדה הפרוסים על רמת סירין. הוא מספר שהון עתק הושקע כדאי לסקול את השטח העצום שמגיע לפאתי כפר-קיש במערב ושמורת נחל-תבור בדרום. הוא כמובן מכיר את חומי, אמא של ארנון והדודה של אלון. אין מצב בעמק שמישהו לא מכיר מישהו שהוא תושב פה.

אנחנו דוהרים לכיוון חורבת סירין. נחל רכש מתחתנו.מפאת החושך הקרב כבר קשה לראות את כל כתוביות המפה ולמעשה נחל רכש נהפך לנחל דבש..  יאללה, הלילה יורד הירח מאחר בזריחה ואנחנו צועדים לנו. דממת התבור העצום מנקרת ממול. אורות רחוקים ממעלה הרים מסמנים לנו את נצרת במערב, ומתחת אורות כפר תבור ובדרומו עין דור, גזית ותמרה. אנחנו מזהים את קו המתח העצום שחוצה לכיוון מזרח ועובר מעל נחל דבש. ארנון מגיע משום מקום עם הפיקאפ במעלה הנחל, ולוקח אותנו ברצינות: ".. לא ידעתי שקוראים לנחל דבש.." – צודק. גם במרכז למיפוי לא יודעים עדין שנולד לו שם חדש. טלפונים לכיוון זרועות המטה שמחפ"קים אותנו מרבינא 13 וממעונו של אלון.. אנחנו לגמרי בסדר מעדכנים את החפ"ק – אין צורך כרגע לשחרר מסוק חילוץ לכיווננו. אנחנו משחררים את הרכב של רני ויוצאים לכפר תבור להתפרע על ארוחת-ערב ב"בורדו". שעתיים לאחר מכן אנחנו בחזרה בהוד השרון.

כמה מילות סיכום אישיות:  דבר ראשון נהנתי עד מאוד מהחברה, שמחתי על הדיאלוגים הפילוסופים שהתעמקנו בהם במהלך היום, במיוחד ברגעי הפאסטה והזיתים והקפה של אלון. אומנם כאורח במהלך הזה של "שבילי" במסעם על ה 950 ק"מ שבו מיד סונגרתי לתעד את הרשימה הזאת שמסכמת את מהלך היומיים – אבל היה זה מחיר צנוע בעד הזכות להצטרף אליכם. דבר שני – עכשיו יש לי למה לצפות!! לאיזה שיחה אקראית שתזכיר לי כי אני מוזמן ללג הבא או משהו כזה, ושאני אדאג ל"חבר-מביא-חבר" שי/תתארח בסלון הוירטואלי של שביל ישראל, כדאי שאת הלאג האחרון תבצעו כמו פורסט גאמפ עם איזה 300 איש מאחוריכם. שלישית, אני המדריך הנבטי שלכם לאיזור הדרום. אני כבר דואג לידע רת מיודעי במדרשה בבוקר, במצפה, בעין יהב שיארחו אותנו כשתגיע השעה. את נושא פארן עד איילות עוד לא פתרתי, אך הלל במקור מיוטבתא כך שגם את זה נסגור אחרי שאני אתפוס אותו בטלפון לארה"ב.